פסק-דין בתיק עמ"נ 42146-12-12

מבוא

1.      בפניי ערעור מינהלי שהגישה המערערת, חברת דואר ישראל בע"מ, כנגד החלטת ועדת הערר לענייני ארנונה מיום 10.1.12 (להלן: "החלטת הועדה"), עיקר המחלוקת בין הצדדים נסוב סביב השאלה האם המערערת זכאית להנחה בארנונה על פי פקודת מסי העירייה ומסי הממשלה (פיטורין) 1938, (להלן: "הנחת מדינה") לשנת הכספים 2005 וראשית שנת 2006 (עד ליום 1.3.06).

2.      במהלך הדיון שהתקיים ביום 21.1.14 הצדדים הגיעו להסכמה כי בית המשפט ייתן פסק דין לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב],  התשמ"ד- 1984 ויכריע בכל המחלוקות שיוצגו על ידי הצדדים בטיעוניהם בכתב, כאשר נתבקשה הכרעה נקודתית גם ביחס לתשלומים בגין שנת 2004, מחלוקת שמקורה בפרשנות פסק הדין שניתן בקשר לשנת 2004. 

החלטת ועדת הערר

3.      המערערת הגישה עררים על חיובי הארנונה לשנים 2005 ו- 2006, כאשר המחלוקת בין הצדדים נסובה סביב השאלה האם המערערת זכאית להנחת מדינה  בשיעור של 45% לשנים 2005 ושנת 2006 (עד ליום 1.3.06),  ועדת הערר בהחלטתה מיום 10.1.12 קבעה כי אין מקום להעניק למערערת "הנחת מדינה" מארנונה "לא בשנת 2004 ולא בשנת 2005 ולא בשנת 2006 וכוונתי היא לשטח ...המתייחס לבנק הדואר". ועדת הערר הפנתה להחלטתה מיום 4.12.05 בה נומק מדוע בנק הדואר אינו יכול להיחשב מוסד ממשלתי שכן:

"הוא אישיות משפטית נפרדת מזו של רשות הדואר וכי תפקידיו ומטרותיו הפיסיקליים אינם זהים ואינם נובעים מתפקידיה ומטרותיה של רשות הדואר.".

עוד נקבע כי המערערת לא הביאה הוכחה לשינוי שחל אם חל בשימושים השונים והנבדלים המבוצעים בנכס נשוא החיוב בארנונה.

ועדת הערר הפנתה לקביעותיו של בית המשפט המחוזי בעמ"נ 328/06 באשר למתן הנחת מדינה למערערת ובאשר לסיווג המערערת ואי יכולת ההפרדה בין הפעילות הבנקאית לפעילות הדואר. ובהתאם קבעה כי המערערת אינה זכאית להנחת מדינה לשנים 2004- 2006. ועדת הערר קבעה גם כי אינה המקום לתקן, להשלים או להמציא ראיות שלא הובאו בפני מנהל הארנונה בשלב ההשגה.

4.      אין מחלוקת בין הצדדים כי מיום 1.4.2006 המערערת אינה זכאית להנחת מדינה בארנונה.

תמצית טענות המערערת

5.      המערערת טוענת כי שגתה ועדת הערר שנצמדה להחלטתה הקודמת שלא היתה מבוססת על יסודות עובדתיים. ועדת הערר קבעה קביעה משפטית ללא שמיעת הצדדים, קביעה זו אינה יכולה לעמוד לטענתה כל עוד לא ניתן למערערת זכותה להעלות את מלוא טענותיה ולהביא ראיותיה בהליך הוגן ותקין.

6.      המערערת מפנה לסעיף 117א(א) לחוק רשות הדואר וטוענת כי בטרם ביטולו ביום 1.3.06 קבע כי דין הרשות כדין המדינה ביחס לתשלומי מיסים וארנונה. על הרשות חל סעיף 3(א)(3)(ג) לפקודת מיסי העירייה ומיסי הממשלה (פיטורין) לפיו חייבת המערערת בארנונה בשיעור של 55% לעומת הארנונה שהייתה מוטלת עליהם ללא סעיף 3(ב) לפקודה.

7.      לטענת המערערת סעיף 117א עמד בתוקף עד לביטולו, ראה צו הדואר (העברת זכויות, חובות, התחיבויות ותביעות מהמדינה לחברה ומבנק הדואר לחברה),התשס"ו-2006, בהתאם לכך עמדה ההנחה לה זכאית המערערת בתוקף עד ליום 1.3.06. הסעיף מתייחס באופן גורף למערערת עבור כל נכס בו היא מחזיקה, ללא קשר לשימוש, ההנחה לה זכאית הינה פרסונלית, המערערת לא עסקה בפעולות שלא הוגדרו ע"י המחוקק ולכן אין כל רלוונטיות לשאלת השימוש.

8.      המערערת מוסיפה כי גם אם ייקבע כי בנק הדואר הוא המחזיק בנכסים "למעשה" הרי שהוראת סעיף 3 לפקודת הפיטורין חלה מקל וחומר וההנחה בארנונה חלה עליו ממילא. בנק הדואר חלק ממשרד התקשורת ולכן לא נדרש סעיף ספציפי דוגמת סעיף 117א לחוק רשות הדוארהמחיל את הוראת סעיף 3 לפקודת הפיטורין אלא הוראה זו חלה לגביו ישירות, מסוגיה זו התעלמה לטענתה ועדת הערר.

9.      המערערת טוענת כי בית המשפט בעמ"נ 328/06 קבע כי ביטול הפטור לא יהא רטרואקטיבי, לכן מפסק הדין עולה כי ביטול הפטור לשנת 2004 אינו חוקי ולכן כל חוב העומד בספרי העיריה לשנת 2004 בטל ומבוטל. באשר לשנים 2005 ו- 2006 אין בפסק הדין בעמ"נ 328/06 משום מעשה בית דין בשאלת ההנחה בארנונה ולכן ראוי לפטור את המערערת מארנונה לשנים אלו. לטענתה ממילא הצדדים הגיעו להסכמות שלא יערערו על פסק הדין וכי האמור בו לא יהווה מעשה בית דין לשנים שלאחר מכן.

10.  לטענתה, אין מעשה בית דין מכוח השתק עילה שכן כל שנת מס מקימה עילת תביעה חדשה ושונה מקודמתה. השתק פלוגתא גם אין כאן, שכן ההליך בשנת 2004 בפני ועדת הערר התנהל ללא תצהירים וחקירה עליהם, ולכן הפלוגתא לא נדונה לגופו של עניין ולמערערת לא היה יומה בשאלה זו.

11.  המערערת טוענת כי בית משפט לא ביטל את ההנחה רטרואקטיבית ולכן ממילא לא הייתה משמעות אופרטיבית בפסק הדין לחיוב המערערת בארנונה, שהרי השומה שהושתה עליה בוטלה, ולפיכך כל הנאמר בה נאמר כ"אוביטר".

12.  המערערת טוענת כי משקבע בימ"ש שחל שינוי בדין ומשנת 2004 לא ניתן לחייב את נכס המערערת בסיווג "בנקים" לא ניתן עוד לקבוע כי מדובר בשימוש "מעורב" ולכן גם לא ניתן לטעון שההנחה בטלה לפי הנמקתו של בית משפט.

13.  לטענת המערערת למרות עמידתה על הגשת תצהירים בשאלת חלוקת השימושים בסניף הדואר, נתנה ועדת הערר החלטתה מבלי שקויים דיון אמיתי לרבות חקירה על תצהירים ודיון הוכחות.